<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ב' שער י"ב</h1>
<h2>דף ו.</h2>
מי שהפקיד אצל חבירו, והנפקד טוען שמעכבו כי המפקיד חייב לו כך וכך, עביד איניש דינא לנפשיה ותופס עד שיתן לו מה שהוא חייב לו, מיגו דטעין החזרתי או אין לך בידי פקדון. והעיטור [כתב] דליכא מיגו בענין פקדון רק אי ליכא עדים ולא ראה, ואין הפרש בין מלוה לפקדון דיכול לטעון עד כדי דמיהן כל זמן דליכא עדים ולא ראה. כן [כתבו] המפרשים. ורש"י פירש [כן] פ"ק דמציעא גבי מלוה ישנה וכו' וכן גבי מלוגא דשטרי דאפיקו גבי ההיא איתתא וכו' פרק הכותב [פ"ה ע"א].
<h2>דף כט:</h2>
השואל ספר תורה מחבירו לא ישאילנו לאחר, ואע"ג דעושה מצוה בממונו, אפילו הכי לא אמרינן ניחא ליה וכו', ופותחו וקורא בו, ובלבד שלא ילמד בתחילה בו. ואחר לא יקרא עמו. ואיתיה פרק אלו מציאות. והרמב"ן [כתב] דדוקא ספר תורה נביאים וכתובים, שמי שהוא רגיל בהם אינו צריך ליגע בהן ושאינו רגיל מושך אילך ואילך וקורע, [לכן] יש לחוש. אבל התלמוד שכל אדם שוה בו, אפילו השונה פרקו מאה פעמים, כולן (משתמשין) [ממשמשין] בהם, וצריך עיון ומחשבה, אם השאילו מסכתא אחת, יד כל אדם שוה בו, וילמוד בתחילה.
<h2>דף ל.</h2>
המפקיד כסות אצל חבירו, מנערה אחת לשלשים יום. ואם היתה מרובה נוטל שכרו ממנה. שלו ושל חבירו, אפילו שלו מעוטה שלו קודם לנערה. בירושלמי [ה"ט]. ור"ם [כתב] דוקא כשהלכו בעלים למדינת הים, אבל באותה הארץ לא יגע בהם אפילו אבד.
<h2>דף לד:</h2>
ומי שהפקידו אצלו בהמה או כלים, ונגנבו או אבדו, ורוצה לשלם, ישבע שאינם ברשותו, שמא עיניו נתן בהם, ואיתיה ריש פרק המפקיד. ור"ם [כתב] דאם הוא דבר שאין מינו מצוי בשוק לקנות כמוהו, משלם. ואם הוא מצוי אינו נשבע. וה"ה לשאר שומרים.
<h2>דף לו:</h2>
אימתי שומר חייב בשבועה בזמן דליכא עדים, אבל איכא עדים דנאנס פטור אף מן השבועה. כתבתי לעיל, והוא בירושלמי. וכן גמרינן [להלן פ"ג ע"א] מאין רואה שבועת וגו' הא יש רואה ליכא שבועה. ושומר שמסר לשומר אחר, והוא עני אבל בעל הפקדון היה רגיל להפקיד אצלו, הראשון פטור. וכל שומר שמסר לאחר חייב, זולתי אם הביא עדים שלא פשע בו דאין כאן שבועה (ו)לומר לא הייתי מאמין לזה בשבועה כמו לך. רי"ף ורב האיי. ואיתיה ר"ם פ"ד.
<h2>דף לז.</h2>
מי שאמר לשנים גזלתי לאחד מכם ואיני יודע איזהו, נותן לזה מנה ולזה מנה. ואיתיה פרק המפקיד [ל"ז ע"א] מתוך משא ומתן. האומר גזלתי ואיני יודע לאיזה מכם, חייב אי תבע ליה. אע"ג דא"ר טרפון מניח גזלה ביניהם, הלכה כר"ע בבא לצאת ידי שמים. אצ"ל אי לא תבעי ליה והודה מעצמו דחייב לתת לשניהם. והיכא דאינו יודע אם גזל פטור אפילו בבא לצאת ידי שמים אי לא תבעיה, ואיתיה פרק הגוזל [קי"ח ע"א]. ולענין מלוה או פקדון, היכא שהפקידו אצלו בשתי כריכות, כגון שהפקיד לו אחד מאתים ואינו יודע איזהו, וזה תובע (מנה) [מאתים] וזה מאתים, משלם דפשיעה היא, דהוה ליה למידק. ואפילו לא תבעי ליה ובא לצאת ידי שמים חייב. והיכא דאינו יודע אם הפקידו או אם הלוו לו כלל, אי תבעי ליה ובא לצאת ידי שמים חייב, ואי לא תבעי ליה פטור. כל זה פרק הגוזל. ואפילו תבעי ליה ולא (ו)בא לצאת ידי שמים, פטור, וישבע [דלא ידע]. כן [כתב] רי"ף פרק הגוזל ומאכיל.
וכשיש מחלוקת, שהפקידו אצלו שנים שלש מאות בכרך אחד, זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי, לא הוה ליה למידק, ולפיכך נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו ז"ל, או שיודה לחבירו. וי"א דאי תבע ליה ובא לצאת ידי שמים, חייב לתת לכל אחד מאתים. וי"א דכיון דלא פשע, דלא הוה ליה למידק, פטור מכל וכל. מי שלקח מחמשה ואינו יודע מאיזה מהם, אפילו תבעי ליה, ואפילו בא לצאת ידי שמים, מניח דמי מקח ביניהם, דלא פשע, ולא הוה ליה למידק. ואיתיה פרק המפקיד. רי"ף [כתב] כן.
<h2>דף לח.</h2>
המפקיד אצל חבירו פירות, אפילו הם אבודים, לא יגע בהם. ודוקא בשחסרים מה שראוי להם לחסר כל שנה ושנה, אבל יתר דברי הכל מוכרן ולא יניחם להאבידם, כן פרק המפקיד. ורי"ף [כתב] כן. ור"ם [כתב] אע"פ שהוא יודע בודאי שזלו במקום פלוני או יאנוס המלך אותם לא יגע בהם. [כן כתב] פ"ז דפקדון. וחכמים עשו תקנה אצל פירות והרקיבו יין והחמיץ וכו' ומוכרן בב"ד, וכשהוא מוכרן, לאחרים ולא לעצמו. וכן גבאי צדקה פורטין לאחרים ולא לעצמן, פרק המפקיד ור"ם פ"ז דפקדון.
<h2>דף מ.</h2>
המפקיד פירות אצל חבירו ה"ז לא יערבם עם פירותיו, ואם עבר ועירבם יוציא לו כפי שראוי לחסר בהן. וזה בשנסתפק מהם, אבל לא נסתפק רואה כמה היה הפקדון וכמה היה שלו וכמה חסר ויחשוב לפי חשבון החסרון. ואם לא עירבן עם פירותיו והניחן בקרן זוית, אומר לו הרי שלך לפניך.
המפקיד אצל חבירו פירות שאינם מדודים, ועירבם עם פירותיו, ואמר איני יודע כמה, הוי מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע וישלם כפי התובע, ולא ישבע תובע, רק שמחרים נפקד על מי שתובע ממנו ולוקח יותר מן הראוי ממנו. וכן כל שומר שאינו יודע, ר"ם פ"ה דפקדון. וכן [הורה] רבו. והראב"ד [כתב] בשם רבותיו דנוטל בשבועה.
<h2>דף מ:</h2>
המטלטל חבית של פקדון, ולא ייחדו לה בעלים מקום, ונשברה מתוך ידו, או אפילו אחר שהניחה, לצורכו חייב לצורכה פטור. ואפילו ייחדו לה הבעלים מקום, דלמקומה אהדרה, חייב, דבעינן דעת בעלים. ואם טילטלה לצורכה, בין שנשברה בידו בין משהניחה, פטור. ואיתיה פרק המפקיד, ורי"ף [פסק] כן.
<h2>דף מא.</h2>
מי שהפקידו אצלו בחנם פטור בגנבה ואבדה, ונשבע שלא פשע בה, שנאמר [שמות כ"ב] וגונב מבית האיש וגו' אם לא שלח ידו וגו'. ואם שלח בו יד ואחר [כך] נגנב חייב. ואפילו באונסין נתחייב בשליחות יד, ר"ם פ"ד דפקדון.
<h2>דף מב.</h2>
באיזה ענין ישמור הפקדון ובאיזה ענין יש בו פשיעה או אונס. הכספים אין להם שמירה אלא בקרקע, וכן אמר שמואל. ולא בכותל שנמצאים אותן שמכין בטפח הכותל ומגששין. אלא מטמין בטפח הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לשמי קורות. [או קוברן] וצריך לעמוק בהו כי היכי דיהיב עלויה עפרא טפח. אבל לא באמצע הכותל. ואיתיה פרק המפקיד, ור"ם פ"ד דפקדון. והא דשמואל דוקא בזמן שנמצאים אותם טפוחאי, אבל במקום שמצניעין את שלהם בשדה תיבה ומגדל, אף בשל אחרים עושים כן אם אין גנבים מצויים. כן [כתב] הרשב"א. והיכא שהטמינם כשמואל ונגנבו, י"א דכל האי שמירה מעליא היא, ואפילו שומר שכר פטור, דזה אונס הוא. אבל הסכמת הגדולים דאין שומר שכר פטור אלא באונס דלסטים מזויין, ואיתיה פרק הפועלים [צ"ג ע"ב] ואלו הן אונסין, ותפול שבא ותקחם [איוב א']. ושומר שכר צריך לשמור ולישב כנגד הדבר הניתן לו, עד הייתי ביום אכלני חורב וגו' [בראשית ל"א]. וכן [כתב] רב אחא משבחא בשאלתות דוישב יעקב. והשומר שקפץ עליו החולי ואינו יכול לישב אצל הפקדון, אין אונס גדול מזה. ואם נגנב פטור. כן [כתב] הרמב"ן. המפקיד מעות אצל חבירו בערב שבת, לא אטרחוהו למיקברינהו, ואם נגנבו בשבת פטור. ואם שהה במוצאי שבת שיעור למיקברינהו חייב, דהא פשע. זולתי אם הוא צורבא מרבנן אותו המפקיד דחשב נפקד דילמא בעי זוזי לאבדלתא. ואיתיה פרק המפקיד. וסדר הפקדון, הכל לפי מה שהוא הפקדון, אם הוא בגדי משי וכיוצא בו שמירתו בתיבה. קורות ואבנים בבית שיש לו שער. וכן [כל] כיוצא בזה, ר"ם פ"ד. השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי אפילו הניחו עם שלו חייב לשלם, בשלו רשאי ולא בשל אחרים. המפקיד אצל חבירו ותבעו ואמר איני יודע, חייב לשלם לו מיד, פרק המפקיד ור"ם פ"ד דפקדון. המפקיד מעות אצל חבירו צריך שיצררם ויתפשם בידו, שנאמר [דברים י"ד] וצרת הכסף בידך. וכל שומר שלא שמר כראוי, אפילו באונס חייב, דהוי כמו תחילתו בפשיעה וסופו באונס.
<h2>דף מב:</h2>
השומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו פטור, שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד. ודוקא גדולים, אבל בניו הקטנים חייב. ואיתיה פרק המפקיד ור"ם פ"ד. ואם בני ביתו ואשתו לא שמרו כדרך השומרים פטור, וחייבים הם לשלם. וי"א נתנן לאשתו ולבני ביתו ופשעו שבעל הבית חייב, דעל דעתו הם שומרים והוו כשומרים ממונו של שומר, וכן [דעת] רי"ף. וה"ג כר"ם פ"ד דהם חייבים ולא בעל הבית.
<h2>דף מג.</h2>
המפקיד מעות אצל שולחני וכן גבי חנוני, צרורין לא ישתמש בהן. לפיכך אינו חייב באחריותן. מותרים, משתמש בהן וחייב באחריותן. ואם נאנסו פטור. ואם נשתמש בהן קודם האונס ואחר כך נאנסו חייב, כמו שכתבתי לעיל גבי פקדון. המפקיד מעות אצל בעל הבית אפילו מותרין לא ישתמש בהן, לפיכך אינו חייב באחריותן אם עשה שמירה הראויה, ואיתיה פרק המפקיד ור"ם פ"ז דפקדון.
השולח יד בפקדון ב"ה אומ' משלם כשעת הוצאה, בין השביח לסוף בין הכחיש. כן [פסק] רי"ף. שלח יד בחבית של פקדון או גזל חבית, שבאותה שעה היתה שוה א' ועכשיו ד' ושברה, משלם כשעת הוצאה מן העולם. נשברה ממילא משלם כשעה שגזלה, דבאותה שעה מחייבינן ליה, ולא הויא שויא רק אחת. ואם בשעה שגזלה שויא ארבע ועכשיו אחת, בין שברה בין נשברה משלם ארבע, כן דרך רי"ף פרק המפקיד.
<h2>דף מג:</h2>
החושב לשלוח יד בפקדון אינו חייב עד שישלח, כגון אם הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה, אינו משלם אלא רביעית. הגביהה ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם את הכל. ואפילו הטה לבד והחמיצה חייב דגירי דידיה אחמוץ, ואיתיה בגמרא. ואם הגביה את החבית אפילו לא חסר בה חייב, דשליחות יד אינה צריכה חסרון. ושמואל אמרה פרק המפקיד.
<h2>דף פג.</h2>
שומר שהביא ראיה שלא פשע פטור משבועה. ואין אומרים שמא שלח בו יד קודם. ובעל הפקדון שהביא ראיה שפשע השומר, משלם ואינו נאמן לומר תנאי היה בינינו, ר"ם פ"ו.
<h2>דף צג:</h2>
ומי שהפקידו אצלו כלים או פירות, ובאו גנבים, ולא צעק, חייב, שאילו היה צועק היו באים אנשים לסייעו, והוי פושע. וכן [כל] כיוצא בזה, ר"ם פ"ה.
<h2>דף צד.</h2>
טען השומר תנאי היה בינינו, והמפקיד אומר לא היה, אפילו הפקיד אצלו בעדים, מתוך שיאמר נאנס, נאמן בתנאי. וישבע שהיה בו תנאי ושאינה ברשותו ושלא שלח בו יד. והר"ם [כתב כן] פ"ו דפקדון. והראב"ד תמה ואיך נאמן בתנאי והיה בעדים, ואיך לא שמעו אותו תנאי, ואינו נאמן, דהוי מיגו במקום עדים ולא אמרינן.
